*בית הספר לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים
 
 
טיפול ליישור שיניים הופך נפוץ יותר ויותר ואוכלוסיית המתרפאים משתנה גם היא מטיפול בבני נוער וילדים לטיפול גם במבוגרים . הבעיה המרכית שמטרידה את המתרפאים ובמיוחד המבוגרים שביניהם היא משך הטיפול האורתודונטי.
טיפול שכזה אורך בדרך כלל שנתיים עד שלוש, בהתאם למורכבות המקרה.
לאחרונה, הולכת וצוברת פופולאריות בארה"ב שיטה טיפולית ליישור שיניים  הנקראית PAOO (Periodontally Accelerated Osteogenic Orthodontics). בשיטה זו, ניתן לקצר את משך הטיפול לכדי שליש ממשך  הטיפול הרגיל. כלומר, ברב המקרים ניתן לסיים את הטיפול בזמן של 6-10 חודשים.
הסיבה להתמשכות טיפול ליישור שיניים רגיל נעוצה בהתנגדות לתנועת השיניים מצד עצם הלסת. בעזרת פרוצדורה כירורגית מקומית בחניכיים, ניתן להגביר את גמישות  העצם למשך מספר חודשים  ובכך להחיש את מהירות תנועת השיניים עד פי 3  מהמקובל עד היום. בסיום הטיפול, העצם מתקשה סביב השיניים  במקומן החדש ומונעת את חזרתן למקומן הקודם שלפני תחילת הטיפול.
שיטת טיפול זו, תוארה לראשונה ב-1931. היא  פורסמה שוב בשנת 1959 על-ידי רופא שיניים אוסטרי.  השיטה עברה  שיפור במהלך שנות ה-   90 על ידי האחים  Wilcko מארה"ב ועל שמם היא מכונה בשם Wilckodontics. השינוי העיקרי שהוכנס על ידם היה היכולת לעבות את  עצם הלסת בזמן ביצוע הטיפול הכירורגי בחניכיים.
הפרוצדורה כוללת הרדמה מקומית עם או בלי טשטוש. לאחר מכן, מבוצעת חריצה עדינה במעטפת הלסת אשר מתחת לחניכיים . פעולה זו יוצרת שני אפקטים עיקריים: הראשון, הגברת גמישות העצם בה עגונים שורשי השיניים המיועדות להזזה האורתודונטית. השני, יצירת דרכי גישה לתאים בוני עצם. כאשר פעולה זו משולבת עם הנחת תחליף עצם, נוצר עיבוי של עצם הלסת.
יתרונות השיטה הם:
(א) קיצור משך הטיפול לכ- 25-30% מהמקובל עד היום. מדובר ביתרון משמעותי העשוי להוות שיקול חשוב לאנשים שאין באפשרותם "למשוך" את הטיפול האורתודונטי הקונבנציונלי לפרקי זמן של שנתיים עד שלוש.
(ב) תופעות לוואי פחותות על שורשי השיניים המוזזות. הסיבה לכך היא שמהירות תזוזת שיניים רבה יותר מושגת ללא שימוש בכוחות אורתודונטיים חזקים יותר, אלא תודות לאפקט ההפחתה הזמנית של התנגדות העצם האלבאולרית לתנועת השיניים.
(ג) תוצאת טיפול יציבה יותר לאורך זמן עם פחות סכנה לחזרת השיניים למקומן הלא נכון שלפני תחילת הטיפול האורתודונטי. הסיבה נעוצה כנראה בביטול ה"זכרון" של העצם האלבאולרית למיקום המקורי של השיניים על ידי ביצוע הפרוצדורה המכינה בחניכיים.
(ד) במקרים בהם עובי עצם הלסת דקה במיוחד, ניתן לעבות עצם זו באמצעות  תחליף העצם המלאכותי אותו משתילים מתחת לחניכיים במהלך ביצוע הפרוצדורה הפריודונטלית המקדימה. עיבוי זה קשור כנראה גם עם תוצאת טיפול יציבה יותר לאורך זמן.
(ה) הגדלת טווח הזזת השיניים. הירידה הזמנית בהתנגדות עצם הלסת בשילוב עם הגדלת נפחה באמצעות השתלת העצם, מאפשרת את הגדלת מעטפת התנועה האורתודונטית המירבית עד פי 3 מהמקובל עד היום.
ההתוויות לטיפול בשיטה זו  נקבעות  לאחר ביצוע בדיקה אורתודונטית שבסופה ייקבע אם הבעיה הקיימת ניתנת לפיתרון על ידי טיפול בזמן קצר. השיטה מתאימה במיוחד למקרים בהם יש צורך בהזזת שיניים לעבר מעטפת העצם החיצונית ולמקרים בהם נדרשת תנועה במימד האנכי. אם המקרה מתאים לטיפול בשיטה זו, תבוצע בדיקת חניכיים אשר מטרתה לוודא שאין מחלת חניכיים או דלקת חניכיים פעילה. במידה והמקרה מתאים והחניכיים בריאות ניתן להתחיל בטיפול. בתום בדיקות ההתאמה והחלטה על ביצוע טיפול מהיר, מודבקים ריבועים על השיניים. לאחר 5-7 ימים מתבצעת הפרוצדורה המקדימה בחניכיים. לאחר כשבוע מתחילה הזזת השיניים. את ההפעלה  החוזרת של המכשור האורתודונטי מבצעים כל שבועיים (במקום כל -64 שבועות על פי הפרוטוקול הרגיל), ללא שינוי במספר הפגישות. באופן זה, מתקצר משך הטיפול הכולל